אודות האיגוד לפרשנות התלמוד

מבוא

התלמוד הבבלי אין שני לו בתולדות הרוח של עם ישראל. הוא בעל השורשים, הפורה והמפרה גזע וענף. בתוך גננו הוא עץ הדעת ועץ החיים, השולח יונקותיו אל אפיקי מים רבים, פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול. תורת בבל בלולה במקרא, במשנה, ובתלמוד. פנים רבות לתלמוד. הרי הוא בעת ובעונה אחת נכס דתי, תרבותי וערכי, וכן כלי המקשר את כל עם ישראל לשורשיהם המשותפים. מן הראוי שהתלמוד עצמו יופיע בלבוש המשרת את כל הציבורים בעם, כלי המאיר את העושר התלמודי באור המחקר החדש על כל ענפיו, ובצורה ידידותית למסורת הפרשנות העשירה מדורי דורות. על ידי כך יש לקוות שתיפתח גישה לאוצרות הלכה ואגדה, ספרות והיסטוריה, ועוד מגוון שלם של תחומי היהדות ותחומי התרבות אשר בו, בדרך שתלכד את הקבוצות בעם ישראל סביב יצירת מופת יהודית המשותפת לכולם. הדגשת הבחינה המחקרית והארת התוכן התרבותי מכוונים גם להגביר את אפשרות הגישה לתלמוד הבבלי לכל מי שעשוי לעיין בו כיצירת מופת בכל מסגרת תרבותית וספרותית שהיא.

לפי מסורת המקובלת בעם ישראל, התלמוד הבבלי מגלם בתוכו קיום חי ויישום ממשי של תורה שבכתב, נביאים וכתובים. בתור כך זכה התלמוד לרצף של פרשנות מקיפה ועשירה, אשר היא עצמה הפכה לנכס יהודי תרבותי מאין כמוהו. מפירושי סוגיות של הגאונים ועד לפירושי מסכתות שלמות בידי חכמי אשכנז וצרפת, ובראשם רבינו שלמה רבן של ישראל, ועד להמשך הפיתוח בידי בעלי התוספות ושאר הראשונים, ועד לספרות הפלפול של ראשוני האחרונים בספרד, ושלל חיבורים אחרים, תחסר היריעה לפרטם, נעשתה מסורת פרשנית זו חי הנושא את עצמו, והיא ראויה להתפעלות רבה על הרצף, על הגיוון, על הפוריות, ועל היצירה.

לפיכך אין תימה אם חלק גדול מלומדי התלמוד משליכים את כל יהבם על ספרות זו שמסביב לתלמוד, ולפעמים דומה שגוברים נושאי הכלים על הגיבור, וכאילו שניים תרגום ואחד מקרא. יש והבריות מדמים לעצמם שהפת של גפ"ת מזינה ומשביעה די צרכה כשהיא לעצמה. העיניים נתרגלו לרכז את מבטם בדברי הראשונים או בדברי האחרונים, עד שלפעמים דברי הגמרא נעשים כבסיס להם או כהקדמה בלבד.